שפתי חכמים · דברים · פרק 33 · פסוק 21

בארץ סיחון ועוג שהיא ראשית כיבוש כו'. רצונו בזה במה שהוסיף מלת כיבוש, כדי שיהא מלת ראשית דבוק עם מלה שאחריו, שאין לך ראשית שאינה דבוק עם מלה שלאחריו. וכן פי' רש"י בהדיא בריש פרשת בראשית (א א):

כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה כו'. הוכרח לפרש כן, כי מפשוטו של קרא משמע שכבר היה מחוקק שם קבור, וזה אינו אמת, שהרי באותו זמן עדיין הי' משה קיים. לכן פי' כי ידע בקבלה או בנבואה. עוד תיקן בזה דהוסיף מלת קבורת, דמקרא משמע שהי' למחוקק חלק בארץ, מדכתיב שם חלקת מחוקק ספון, ולא הי' למשה רבינו ע"ה שם חלק ונחלה, לכן פי' חלקת שדה קבורת מחוקק. והוסיף מלת שדה, מפני שמלת חלקת מורה על חלק בדבר, וצריך לדעת ממה היא חלק. משום הכי הוסיף מלת שדה, כמו (רות ד ג) חלקת השדה אשר לאחינו:

אותה חלקה ספונה וטמונה כו'. הוצרך לזה, שלא נאמר שהמחוקק טמון רק מקום קבורתו, כלומר אותה חלקה שהוא קבור בה, כדכתיב (להלן לד ו) ולא ידע איש את קבורתו. יש מקשין, והאיך אפשר לומר שקבורת משה היא בנחלת בני גד, והלא קבורת משה היא בהר נבו, כמו שכתוב לקמן ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו וגו', והר נבו היה בנחלת בני ראובן, כמו שכתוב בפרשת מטות (במדבר לב לז-לח) ובני ראובן בנו את חשבון וגו' ואת נבו וגו'. ונ"ל דמישור של נבו היה גדול, והעיר היתה עומדת במישור, וההר היה בחלקו של גד. ומפני שמתחלה היו ההר והעיר של אדם אחד, נקרא ההר על שם העיר, וגם לא היה רחוק כ"כ מן העיר, והיה עומד במישור של עיר, משום הכי נקרא ההר על שם העיר. וק"ל:

דבר אחר ויתא משה כו'. דלטעם ראשון קשה למה אמר בגד ויתא ראשי עם, דהא גם בני ראובן וחצי שבט מנשה הלכו לפני אחיהם. לכן פי' דבר אחר. ולפי' של דבר אחר קשה, למה מזכיר צדקתו של משה בברכת גד. לכן פי' טעם ראשון: