לשאת וכו' ולהקריב. וא"ת והרי כתיב לשאת אותם. וי"ל דכך פירושו לשאת אותם שמן וקטורת ושמן המשחה אבל מנחת התמיד עליו מוטל כו', אע"ג שלשאת אכולהו קאי אף על המנחה מ"מ אי אפשר לומר כן, לפי שהמנחה זה קמח ומקריבין עם הקרבן שמפרישין אותו עשרון לכבש ואינה קרויה מנחה אלא בזמן שמפרישין אותו לקרבן והוא בעת החנייה שאז היו מקריבין ולא בעת הנסיעה. וכ"ש שאין לומר שמיירי שהפרישו אותה או נתקדשה בכלי דא"כ היתה נפסלה ביוצא, גם למה יפרשו אותה מקודם וחביבה מצוה בשעתה, וא"כ א"א לומר שנשא אותה בעת הנסיעה. ל"פ שעליו מוטל לצוות כו' ובזה נדחה קושית הרמב"ן מדברי רש"י ז"ל:
קריאה במקור
שפתי חכמים · במדבר · פרק 4 · פסוק 16
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לצוות איש. פי' לא שישאם הוא בעצמו כמו שמן המאור והשאר, כי כבר כתיב למעלה ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת והוסיף לומר על משא בני קהת מפני שלא תטעה לומר שגם משא בני גרשון ומררי נמי היה ע"פ אלעזר מדכתיב פקודת כל המשכן, וזה אינו דמשא גרשון ומררי ע"פ איתמר היה. ל"פ על משא קהת היה ממונה אלעזר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b