שפתי חכמים · ויקרא · פרק 2 · פסוק 1

מנחה סתם. דאל"כ הל"ל ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' אם סלת יהיה קרבנו ואח"כ כי תקריב קרבן מנחה וכו' מאפה תנור וכו' כמו גבי קרבן עולה אם עולה קרבנו וגו' ואח"כ מן העוף וגו' אלא ודאי לזה אמר בלשון ספק לומר האומר הרי עלי מנחה סתם מביא מנחת סולת:

שהיא הראשונה. אינו ר"ל לפי שהיא הראשונה דא"כ המתנדב עולה יהיה דוקא בן בקר אלא ה"ק מביא מנחה סולת שהיא הראשונה שבמנחות לא משאר הד' מנחות שגם הם מסולת ונותן טעם למה נקראת הראשונה מנחת סולת יותר משאר מנחות ואמר מפני שהיא נקמצת כשהיא סולת וכל השאר הד' מנחות אינן נקמצות רק אחר אפייתן ואף דהלכתא כחכמים שאמרו מאיזה שירצה יקריב מפני שזה קרוב לפשוטו דרך הרב לפרש אף שכנגד ההלכה:

אלא למעט. פירוש כי כל עליה שבמקרא רבוי הוא ולפיכך דרשו מרבוי עליה קמא שיתן השמן על הסולת כלה ויבללנה עמה ומרבוי דעליה בתרא דה"ל רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט דרשו בו שמניח הלבונה על מקצתה ואינה טעונה על כלה שאין צריך לבללה אלא מניחה על הסלת במקום אחד ובשעת הקטרת הקומץ מלקט הלבונה משם ומקטירם עמה: (שם)

מסלתה ומשמנה. כלומר דכתיב וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה ש"מ שהוא נבלל עם הסלת לאפוקי גבי לבונה כתיב על כל לבונתה ש"מ שאינה נקמץ עמה שא"א לקמוץ את כל הלבונה אלא לאחר שקמץ וכו':

כשרים בזר. ר"ל יציקה מוכח מדכתיב ויצק עליה שמן והביאה אל בני אהרן, א"כ ש"מ קודם שהביאה לכהן מותר ליתן עליה שמן, א"כ משמע אפי' זר. ובלילה מוכח מדכתיב במנחת מחבת בלילה בשמן וגו' והדר כתיב ויצק עליה, א"כ ש"מ שהיציקה אחר בלילה ויציקה כשרה בזר כדפירש, וכ"ש בלילה שהוא קודם יציקה שהיא כשרה בזר. [ג"א] מה שאמר יציקה ובלילה ולא זכר הנתינה של לבונה והבאה שנזכרת בפירוש בכתוב מפני שזכר דבר שהמנחה נעשית על ידו לאפוקי נתינה אין המנחה נעשה שהרי אח"כ מלקט הימנה וכן הבאה אין זה מעשה שהמנחה נעשה על ידם: