שפתי חכמים · דברים · פרק 33 · פסוק 19

להר המוריה יאספו כו'. פירוש לרגל. ואם תאמר אם כן הוה לי' לומר לשון אסיפה, ומה יקראו. לכן פי' כל אסיפה כו'. ואם כן אף אסיפה דהכא, אף על פי שלא ע"י קריאה היא, אלא מעצמן הן נאספין, אפילו הכי כתב לשון קריאה. כתב הרא"ם ולבי מגמגם בזה, דהוה לי' לכתוב יקראו הקו"ף בקמ"ץ והרי"ש בציר"י מבנין נפעל וכו'. ולי נראה דאסיפה דהכא בלא קריאה היא כדפרישית, אלא הם מעצמם יתאספו במצות השם עליהם, שיעלו לרגל, ומפני דשאר אסיפות חוץ מזו הם ע"י קריאה, כתב הכא יקראו במקום יתאספו. ולעולם לאו נפעל הוא, לכן לא ננקד בניקוד הנפעל, ודו"ק. [נ"ל]: עוד כתב הרא"ם, אך איני יודע מה ענין אסיפת השבטים אל הר המורי', בתוך ברכתן של יששכר וזבולון. ובאמת לא ידעתי למה אינו יודע, דהא רש"י בעצמו היה נזהר מקושיא זו, וכתב וע"פ קביעות עתיהם ועיבוריהם, עמים של ישראל הר יקראו להר המורי' וכו'. ואפשר דגירסא מוטעת היתה ביד הרב, משום הכי כתב מה שכתב וק"ל. [נ"ל]:

ושם יזבחו ברגלים זבחי צדק. רצונו בזה לחבר חיבור הקרא אהדדי, ומשום הכי הוסיף וי"ו, לומר, שברגלים יזבחו זבחי צדק. אף שבכל ימות השנה היו מקריבים שם קרבנות. אלא משום הכי הוסיף הוי"ו, כדי לחבר חיבור הקרא:

ויהא להם פנאי כו'. ר"ל דמה ברכה יש בזה:

טרית. טרית מין דג הוא, ושמו טונינו:

זבולן עם חרף נפשו למות כו'. התם קאי אזבולון שבקש לעצמו המות, כאשר נפתלי על מרומי השדה. ועל זה מתמיה בגמרא, עם חרף נפשו, וכי בשביל זאת בקש מות לעצמו, בשביל שנפתלי על מרומי השדה. ומתרץ היה מתרעם וכו', ולי לא נתת אלא ימים. והשיב לו הקב"ה, לך נתתי ים שממנו תוציא טרית כו':

ותרגומו ומטלל בכיורי כו'. פירוש הוא מכסה הקורות בארזים:

דבר אחר עמים הר יקראו כו'. דלטעם ראשון קשה, למה נאמר שם יזבחו וגו', הא כל הקרבנות יזבחו שם. ועוד, מאי זבחי צדק, והא כל הזבחים זבחי צדק. לכן פי' דבר אחר וכו'. ולדבר אחר נמי קשה, דהוה לי' לומר בפירוש, דהא קודם הזביחה צריך גיור מע"א שלו. לכן צריך גם לטעם ראשון: