שחרית שהיו רגילין כו'. דקשה לרש"י, דכי נתינת טעם הוא אמה שלמעלה, וא"כ הניחא אי שאלתם הי' אם יצאו ללקוט כמנהגם יום יום וכו', והשיב להם את שבידכם אכלו, כי שבת היום ואסור ללקוט, היום לא תמצאוהו. אבל אם היתה שאלתם אם רשאים לאכלו, הי' די במה שהשיב אכלוהו היום, אבל כי שבת למה לי' נתינת טעם. אלא ודאי השאלה לא היתה על האכילה, אלא על היציאה. ואפשר, כי דבר משה הטעה אותם, שאמר להם ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת, ופירש"י לגניזה, והיו סבורים לגניזה כמשמעו, ולא לאכלו ליום המחר, כמו והי' לכם למשמרת לדורותיכם, משום הכי שאלו לו על היציאה ולא על האכילה:
קריאה במקור
שפתי חכמים · שמות · פרק 16 · פסוק 25
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לערב חזרו לפניו ושאלוהו. כי היו סבורים שמא לצורך סעודת שבת אין לנו לצאת ללקוט, אבל לסעודת הלילה צריכים לצאת, כי הששי מכין לשבת ואין מכין לחול, לכך חזרו לשאול:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b