שפתי חכמים · בראשית · פרק 28 · פסוק 17

הסולם הזה עומד בבאר שבע כו'. דק"ל כיון שאמר יעקב כי אם בית אלהים משמע שהיה בבית אל כמו שכתוב (להלן פסוק יט) ויקרא את שם המקום ההוא בית אל אם כן משמע שסולם היה עומד בבית אל ולעיל היה משמע שהי' עומד בבאר שבע מדכתיב לעיל (פסוק יב) ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וגו' ולא מפרש באיזה מקום של ארץ היה א"כ ודאי קאי אמאי דכתיב לפניו בתחלה דהיינו באר שבע דדרשינן סמיכות א"כ קשיא קראי אהדדי. לכך מפרש הסולם הזה עומד בבאר שבע כדמשמע הפסוק ואמצע שיפועו נגד בית המקדש דהיינו ירושלים וראשו בבית אל כדמשמע נמי בפסוק דאין לומר סוף שפועו היה כנגד בית המקדש א"כ היה יעקב חוץ מהסולם שהרי באר שבע בדרומו של יהודה ובית המקדש בצפונו וא"כ מה היה מעלת לוז שקרא לו בית אלקים ושער השמים הרי לא היה שם רגלי הסולם ולא ראשה לכן פירש שאמצע שיפועו היה כנגד בית המקדש וסוף הסולם היינו ראשה היה כנגד בית אל שהוא לוז: כתב מהרש"ל כך נ"ל פי' הפסוק והצעת רש"י וכלפי שארז"ל שאמר הקב"ה צדיק בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה ובית מלונו של הקב"ה היינו ירושלים וכאן משמע שלן בבית אל ועוד אמרו יעקב קראו לירושלים בית אל וזה לוז כדכתיב (בפסוק יט) ואולם לוז שם העיר כו' ואפי' אם אתה יכול לתרץ הכתוב שתוכל לומר לוז היא ירושלים עדיין קשה ומהיכן למדו לומר כן אני אומר וכו' ואז קראו לוז שהוא שם העיר לראשונה וירושלים שקפץ לשם קראום ביחד בית אל ובזה יתורץ דברי חז"ל שפיר. לאפוקי דעת הרא"ם דלפי פירושו שבנוסחאות שלנו כתיב יעקב קראו לירושלים בית אל ולפי פירושו א"צ לזה. ועוד שלדבריו זהו לוז ולא ירושלים ג"כ מדברי חכמים הוא וזה לא מצאתי בשום מקום. ועוד לפי התירוץ ג"כ קשה דלמא לוז היינו ירושלים וקפיצת הארץ היינו כשבא לאמצעית הדרך בא לוז כנגדו. אלא ודאי שהיה ברור לרש"י שירושלים לאו לוז היא כדמוכח קרא כדפרשתי עכ"ל:

וא"ת וכשעבר יעקב על בית המקדש מדוע לא עכבו שם. ר"ל כך הוא המאמר התם בגמרא ול' קושיא הוא למה לא עכבוהו שם ומתרץ איהו לא יהיב וכו' עד מן השמים יעכבוהו ר"ל כיון דהוא עצמו לא התפלל מעצמו מן השמים יעכבוהו בתמיה אין כופין אדם לדבר מצוה:

תרגום מה דחילו אתרא הדין כו'. ר"ל דרש"י רוצה להביא ראיי' כאן שהתרגום שמתרגם על נורא דחילו בוי"ו לאו לשון רבים הוא אלא דרך של תרגום הוא כמו תבונה דהא נמי שם דבר ואפילו הכי תרגומו סוכלתנו בוי"ו וכן בגד ללבוש שם דבר הוא ותרגומו וכסו בוי"ו א"כ ש"מ שדרך התרגום כן:

ומדרשו שבית המקדש של מעלה מכוון וכו'. נ"ל דמדרש אינו חולק אלא שמפרש הטעם למה דווקא זה המקום הוא שער לעליית התפלה לפי שהוא מכוון נגד בית המקדש שלמעלה ומ"מ שער השמים הוא דרך משל כי אין לשמים שער או חלון. [נח"י]: