הראוי לעבודה. והא דלא פירש קרא כפשוטו המחטא יאכל, דהא כתיב כל זכר בבני אהרן יאכלנה. ואין להקשות דלמא הראוי לעבודה יאכלנו, לאפוקי בעל מום שאינו ראוי, דהא כתיב כל זכר לרבות בעל מום, אלא ע"כ בא לאפוקי טבול יום שאין לו חלק, וא"ל אימא איפכא טבול יום יאכל לאורתא ובעל מום לא יאכל כלל, מסתברא בעל מום יאכל שהוא באכילה לאלתר, לאפוקי טבול יום אינו באכילה עד הערב שמש: [ד"ד] פירש, וא"א לומר יאכלנה ממש קאמר, דטמא בשעת זריקה שלא היה ראוי לעבודה שהוא אסור אח"כ לאכול כלל, דא"כ קטן נמי שאינו ראוי לעבודה בשעת זריקה יהיה אסור אח"כ באכילה, וכ"ת ה"נ דהא מרבינן מכל זכר אפילו קטן יאכלנה, אלא כאן ממעטינן שלא יהא לו חלק:
קריאה במקור
שפתי חכמים · ויקרא · פרק 6 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b