שפתי חכמים · דברים · פרק 9 · פסוק 18

שנאמר ועתה אעלה אל ה' כו'. רצונו לפרש שלא תאמר באותו עלייה עלה לקבל לוחות אחרונות וירד ביום הכיפורים, דהא כתיב בסמוך (להלן י א) בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך, ופירש רש"י לסוף ארבעים נתרצה לי, דהיינו אותן ארבעים הכתובים כאן, משמע שעדיין לא עלה לקבל לוחות אחרונות. לכך מפרש דאותן ארבעים היינו ארבעים אמצעים שעלה להתפלל, שנאמר (שמות לב ל) ועתה אעלה וגו':

שהוא עלה בי"ח בתמוז כו'. עיין לעיל בפרשת כי תשא (שמות לג יא) מה שכתבתי שם:

בו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה כו'. אבל הרצוי של ר"ח אלול לא היה אלא לנתינת הלוחות אבל לא לענין חטא העגל. ואילו ביום הכיפורים נאמר בו סלחתי כדברך אף לענין חטא העגל, לכך הוקבע יום הכיפורים למחילה ולסליחה, ולא ראש חודש אלול שבו נתרצה ואמר לו פסל לך. והא דקאמר בתר הכי ומנין שנתינת הלוחות היו ברצון ולא על צד ההכרח, מפני שכבר קבלו עליהם עול תורה והמצות ונכנסו בברית ואי אפשר להם בלא תורה ומצות וכו'. [הרא"ם]:

ואמר לו למשה סלחתי כדברך כו'. בעל החזקוני תירץ, שמה שפירש רש"י שאמר לו למשה סלחתי כדברך אינו הכתוב שכ' בפרשת שלח לך (במדבר יד כ) על המרגלים, אלא הוא לשונו של רש"י, דהא תיכף ליציאת מצרים בי"ז בתמוז נעשה העגל, ושלוח המרגלים לא היה אלא עד כ"ט בסיון של שנה שנייה. עכ"ל. וכן נראה שהוא מדברי רש"י, דהא בפ' כי תשא (שמות לג יא) לא נקט רש"י הקרא דסלחתי "כדברך", דכתב שם בעשרה בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם ואמר לו סלחתי ומסר לו וכו':

ומנין שנתרצה ברצון שלם כו'. מפני שנוכל לומר שפסל לך היה בהכרח, לפי שישראל כבר קבלו עליהם עול תורה ונתגיירו וא"א לחזור בם, אבל לא נתרצה להם ברצון שלם, אבל ביום הכיפורים נתרצה ברצון גמור. ומה שאמר אמור מעתה אמצעים וכו' אגב גררא אמר כן: