שפתי חכמים · במדבר · פרק 20 · פסוק 1

שכבר מתו מתי מדבר. רצונו לתרץ כיון שכתוב בני ישראל פשיטא שהיא כל העדה, ומפרש שכבר מתו מתי מדבר:

למה נסמכה כו'. פי' דאין כאן מקומו, שהרי בשנה ראשונה ליצ"מ עשו העגל ובשנה שנייה שרפו פרה אדומה, ומיתת מרים היתה בסוף ארבעים שנה ליצ"מ:

מה קרבנות מכפרים כו'. וא"ת וכי קרבן היתה הפרה אדומה, והלא לא היו מקריבין ממנה כלום. וי"ל לפי ד"א שפירש"י לעיל שקראה הכתוב חטאת לומר שהיא כקדשים ליאסר בהנאה ש"מ שהיא כקרבן:

אף מיתת הצדיקים כו'. וא"ת לפי זה היה לו לסמוך גבי קרבנות ממש. וי"ל לכך נסמכה לפרה לפי שהם דומים להדדי, לפי שמיתת צדיקים אינן קרבנות וגם הפרה אינה קרבן ממש, ולמדנו מהדדי כמו שזה מכפר ג"ז מכפר:

בנשיקה. מדכתיב כאן שם וכתיב גם גבי אהרן וימת שם אהרן, דאי לאו לג"ש אתי, שם שם תרי זמני דגבי מרים ל"ל, אלא ע"כ לג"ש אתי מה התם בנשיקה שהרי כתיב ע"פ ה', אף כאן בנשיקה:

ומפני מה לא נאמר בה ע"פ ה'. יש מקשים, מה מקשה רש"י הא פירש"י דילפינן שם שם מאהרן. וי"ל דרש"י הכי פריך, ל"ל ג"ש לכתוב בהדיא ע"פ ה', דע"כ לאו ג"ש גמורה היא דא"כ ל"ל גבי אהרן ע"פ ה' להורות שבנשיקה מת, נלמוד שם שם ממשה אלא ודאי לאו ג"ש גמורה היא משום הכי כתיב גבי אהרן ע"פ ה', א"כ גבי מרים נמי לכתוב ע"פ ה' וכו'. אבל בגמרא כתיב בפירוש שלמדו הג"ש ממשה, לכן צריך לומר דרש"י ז"ל נמי ה"ק אף היא בנשיקה מתה, ר"ל דיליף שם שם ממשה, אבל אהרן נאמר בו על פי ה' וא"צ ללמדו ממשה, ולכך אמר ובאהרן וכו' ולא אמר שבאהרן וע"ש: