שהיה משה ירא שמא תעמוד לו זכותו כו'. דאל"כ מה נשתנה עוג מסיחון דגבי סיחון לא אמר הש"י אל תירא אותו. וא"ת והלא לא נתכוין רק לרעה שיהרג אברהם וישא את שרה כמו שפירש"י בפ' לך לך בפסוק ויבא הפליט וגו'. וי"ל מכ"מ כיון שזכות הצלה באה על ידו שניצול לוט, היה משה ירא שמא תעמוד לו אותו זכות אע"פ שנתכוין לרעה כדאמרינן בזכות קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות, אע"פ שנתכוין לרעה הואיל והקריבם לכבוד הקב"ה:
קריאה במקור
שפתי חכמים · במדבר · פרק 21 · פסוק 34
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b