יכול זקן אשמאי. רש"י מפרש לשון אשם, כלומר רשע שחייב הרבה אשמות. ור"ת מפרש שהוא בור, לשון לא תשם מתרגמינן לא תבור, ר"ל בור: [ג"א] קשה, פשיטא דמהיכי תיסוק אדעתין לכבד הרשע, והרי כתיב ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך, וי"ל דה"א דיש לעמוד מפני רשע דכיון שמאריך ימים, אם כן בודאי מצות עשה ומש"ה מאריך ימים וה"א דיש לכבדו, ולכך בעי קרא:
קריאה במקור
שפתי חכמים · ויקרא · פרק 19 · פסוק 32
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שקנה חכמה. לאו מנוטריקון דזקן דרש, רק מג"ש דזקן זקן מזקני ישראל, כדכתיב אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, כלומר שהם גדולים וחכמים:
יכול יעצים. וא"ת היאך סלקא דעתך דיעצים עיניו, פשיטא שעובר. וי"ל דה"פ, יכול יעצים עיניו קודם שיבא לארבע אמות שלו, דאינו חייב לקום מפניו אלא כשיבא לארבע אמות שלו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b