בדבריה. דקשה לרש"י דצדקה ממני משמע שהיא היתה צדקת יותר ממנו ומאי נ"מ בזה כאן אי היא יותר צדקת או לא.
קריאה במקור
שפתי חכמים · בראשית · פרק 38 · פסוק 26
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
צדקה בדבריה. ולא צדקה במעשה הזנות דהא קרא אמר ולא ידע כי כלתו היא (לעיל פסוק טז) משמע הא אם ידע לא היה בא עליה ומאחר שהיא ידעה איך התירה עצמה לו ואשנויי דחיקי לא סמכינן מ"מ צדקה בדבריה שאני מכיר שהסימנים הם שלי ומסתמא ממני היא מעוברת כמו שאמרו לא היתה בזה קדשה וגם החשבון כמשלש חדשים מוכיח מאי אמרת שמא גם אחרים באו עליה ונתעברה מהם זה הוא ספק והסימנים הם ודאי. [נח"י]:
כי בדין עשתה על אשר לא נתתיה לשלה בני. דכי ועל כן ל"ל בחד סגי:
יש אומרים לא הוסיף ויש אומרים לא פסק. ה"פ מ"ד לא הוסיף סבר דעתו של יהודה לא היה שיבא אליה אלא כדי להקים זרע על שם המת וכיון שקיים לא בא עליה עוד. ומ"ד לא פסק סבר כיון שראה יהודה שמתאוותה להוליד בנים ממנו והיה כוונתה לש"ש לכך לא פסק מלדעתה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b