ועלתה מחיה אטהרנה. כתב הרא"ם תימא דמהכא משמע דהמחיה סימן טהרה הוא, ולפיכך אמר אע"פ שעלתה בו מחית בשר אטהרנו, ולעיל כתב ומחית בשר חי אף הוא סימן טומאה וכו'. ונ"ל שרש"י בא לתרץ ל"ל לכתוב צרעת נושנת היא וגו', לא היה לו לכתוב אלא ומחית בשר חי בשאת וטמאו הכהן. ומתרץ שהכתוב עצמו בא ליתן טעם למה מטמאין אותו כשיש בו בשר חי, אדרבה היה לו לטהר. דהא התחיל הנגע להתרפאות, כיון שיש בו בשר חי. ועל זה פירש הכתוב כי צרעת נושנת היא. וק"ל נ"ל:
קריאה במקור
שפתי חכמים · ויקרא · פרק 13 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b