שפתי חכמים · שמות · פרק 18 · פסוק 13

ומהו ממחרת כו'. דאין לומר ממחרת שאכלו ושתו, דמה סימן נתן בזה, והרי עדיין אין אנו יודעין אותו יום מתי היה, אלא על כן צריך לומר ממחרת רדתו מן ההר, וירידת ההר מפורש בהדיא בקרא:

אף לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא כו'. פי' דלדברי האומר יתרו אחר מתן תורה בא פשיטא שלא כסדר הוא, שהרי אפילו מן ראש הפרשה, כלומר ביאתו של יתרו, שלא כסדר הוא, שהרי הוא סובר דלאחר מ"ת בא, אלא אפילו לדברי האומר קודם מתן תורה בא, א"כ מראש הפרשה עד ויהי ממחרת כסדר הוא, מ"מ מן ויהי ממחרת ואילך שלא כסדר הוא:

אלא עד שנה שנייה כו'. פי' למנין שנות העולם, כי שנות העולם מתחילים מתשרי. ר"ל שרוצה עוד להוכיח, דמן ויהי ממחרת ואילך נכתב שלא כסדר, כמו שמפרש והולך שהרי נאמר וכו':

היכן מצינו שחזר. הניחא אם לאחר מתן תורה שלוחו, משום הכי לא הזכיר חזרתו שאין בזה נפקותא, שהרי כבר קיבל התורה והמצות. אבל אי שלוחו אל ארצו היה קודם מתן תורה, א"כ היה צריך להזכיר חזרתו, שבא לקבל התורה שהיה עיקר ביאתו, שלא יאמרו כוונת יתרו לא היה שבא מתחילה אלא להביא אשת משה ובניו, שהרי לא הוזכר חזרתו. עיין כל זה בהרא"ם כי האריך שם הרבה, והביא כמה גירסאות, והקשה כמה קושיות על הגירסאות, והעיקר הוא כמו שכתבתי:

מזלזל בכבודן של ישראל כו'. והר"א בן עזרא טען שאין זילזול בזה, כי דרך השופטים לעולם להיות יושבים ובעלי דינים עומדים וכו'. אבל אני אומר שאין טענתו טענה על רש"י, כיון שחשב יתרו דמה שכולן עומדין, אף מי שאין לו שום ריב, והם עומדים לפניו לתפארת כמנהג השרים, מפני כך הוקשה בעיני יתרו. [רא"ם]: ולי נראה דלא קשה, כי מה דכתיב ועמדו שני האנשים היינו בשעת דין, אבל גבי משה היו עומדין אף שלא בשעת דין, כי היה דן יחיד, ולא היו יכולין לבא לפניו, א"כ לפעמים היו עומדין עד הערב והיו מצפין לבא לפניו, ועל זה הוכיחו יתרו. [מהרש"ל]:

אפשר לומר כן וגו'. לפי דפרשה זו נאמרה ממחרת יום כפור, וא"כ היאך אפשר לומר כן שישב ודן מן הבקר עד הערב, הא היה צריך להקהיל את כל עדת בני ישראל ולצוות להן על מלאכת המשכן:

וכאילו נעשה שותף להקב"ה כו'. לפי שהעולם קיים על הדין, שהרי המבול בא לעולם שלא היה דין ביניהם, וגוזלין וחומסין זה את זה, כדכתיב (בראשית ו, יג) ותמלא הארץ חמס, וא"כ מי שדן דין אמת גרם שהעולם מתקיים על ידו, והוי כאילו נעשה שותף: