גזרת הכתוב. דעת רש"י הכי, לפי שכתוב בסמוך והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים, ל"ל למיכתב אחד וגם מבניו הכהנים, לא היה לו למיכתב רק ואל בניו. אלא אחד בא לרבות אף שאר אדם, שאם היה הכהן עם הארץ מראה לאדם שהוא יודע סימני טומאה אע"פ שאינו כהן, ומה דכתיב בתר הכי מבניו הכהנים, ללמד אע"פ שהכהן לא ידע סימני טומאה, אלא צריך להראות לתלמיד חכם אף שאינו כהן, ומ"מ לא רשאי הת"ח לאמר זה סימן טומאה וזה סימן טהרה. אלא הוא ילמוד לכהן דין טומאה וטהרה כדי שהכהן יאמר לאדם שהנגע בו טהור אתה או טמא, ועל זה פירש"י גזירת הכתוב:
קריאה במקור
שפתי חכמים · ויקרא · פרק 13 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b