קריאה במקור

שפתי חכמים · ויקרא · פרק 13 · פסוק 14

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
ונראית בו המחיה. פירוש יום הראות, לא בא ללמד שהמחיה סימן טומאה, שהרי כבר פירש ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא. אלא ללמד על ראשי אברים שהנגע אינו נראה בם כאחת ששופעין אילך ואילך, דכתיב וראהו כלו, וה"א מפני שבראשונה לא היה נראה כלו השתא נמי שנשמן ונתרחב ונראה כלו לא תהא המחיה סימן טומאה בו קמ"ל:
2
מכאן אמרו חתן. דובהראות מבעי ליה:
3
ולאיצטליתו. פירוש לבושו, דתרגום של חמש חליפות חמש איצטלוון:
4
ברגל נותנין לו כל ימי הרגל. פירוש לשאר אינשי ברגל לית ליה רשות לכהן לטמאינהו עד שיעבור הרגל:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
רישיון המהדורה
CC-BY
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b