שפתי חכמים · ויקרא · פרק 25 · פסוק 26

שאין לו גואלים. כלומר וכי יש לך בישראל מנוטלי חלק בארץ שאין לו גואלים מזרע יעקב:

שיוכל לגאול. כלומר שהם עניים כתב הרא"ם אבל בקידושין שנו אלא זה שיש לו ואינו רוצה שהרשות בידו ומכאן הביא ראייה ר"י דהאי קרא דוגאל את ממכר אחיו רשות דקאמר התם אתה אומר רשות או אינו אלא חובה ת"ל ואיש כי לא יהיה לו גואל וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים אלא זה שיש לו ואינו רוצה ליקח שהרשות בידו ואם היה כדברי רש"י שאין לו גואלים שיכול לגאול שאין לו השגת יד שוב אין ראיה מן המקרא הזה דקרא וגאל את הממכר אחיו ברשות קמיירי דלמא בחובה קמיירי ומאי ואם אין לאיש גואל שאין לו גואל שיש לו השגת יד לגאול. וא"כ לפי פי' הרא"ם יהיו דברי רש"י סותרים זה את זה דלעיל פירש כמ"ד דברשות קמיירי כמו שפירש הרא"ם והכא פירש כמ"ד חובה ואף כי הרבה פעמים מצינו שרש"י פירש פעמים כי האי מ"ד ופעמים כי האי מ"ד אע"פ ששניהם סותרים זה את זה היינו בשני מקומות אבל במקום אחד כי הכא קשה. לכן נראה דרש"י סובר כמ"ד חובה ולעיל נמי בחובה איירי ודלא כהרא"ם: וא"ת מה מתורץ בזה וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל שהוא עשיר שיכול ליגאל ממכרו וי"ל דהכי פירושו אין לו גואל הקרוב שיכול ליגאל ממכרו לפי שהמצוה מוטלת על הקרוב לו ביותר ואותו קרוב אינו עשיר כל כך שיוכל ליגאל ממכרו: [ד"ד] בפרשת נשא מקשה שם רש"י ג"כ קושיא זאת ומוקי לה בגר שאין לו יורשים וכאן לא שייך בהכי כי כאן מיירי משדה אחוזה וגר אין לו חלק בא"י כן תרצו הג"א ומהר"ן. וקשה לי דהא אפשר לגר שיש לו שדה אחוזה כגון שנחלט לו שדה מישראל בבית ערי חומה שלקחו ממנו ולא בא לו המוכר בתוך שנתו ונחלט לו ואח"כ הניחו הגר לבנו שנולד ביהדות ושייך שפיר דין זה שאם מכרו בן הגר לישראל שאין לו גאולה בקרוביו מצד אביו. וי"ל דטפי ניחא ליה בישראל ממש כפשוטו שאין לו לגאול: