רמז למאתים ועשר שנים כו'. אבל ל"ג ולא אמר לכו דמרדו לא שמעינן מידי דצריך לכתוב רדו כיון שא"י גבוה מכל הארצות וההולך מא"י למצרים שייך לכתוב רדו וכמו שכתב הרא"ם וכן כתיב בכל הפרשה כולה לשון ירידה אלא ל"ג ליה. והכי קשה לרש"י למה צריך למיכתב שמה דהא אח"כ כתיב משם וא"כ הל"ל רדו ושברו לנו משם וגו' אלא לכך כתב שמה ר"ל רד"ו שנים יהיו שמה אבל בלא מלת שמה לא מצינן למדרש מידי. ועי"ל דגרסינן ולא אמר לכו והכי פירושו דקשה לרש"י למה כתיב רדו שהוא לשון ירידה היה לו לומר לשון מעליא לכו אע"פ שא"י גבוה מכל הארצות אפ"ה לא היה לו לומר לשון ירידה אלא רמז וכו':
קריאה במקור
שפתי חכמים · בראשית · פרק 42 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b