אף בטומאה. ר"ל מבמועדו שני דכתיב בקרא דריש ליה, משום דכבר ילפינן מבמועדו הראשון דפסח דוחה את השבת, דילפינן מועדו מקרבן תמיד שכתיב ביה במועדו וקרבן תמיד דוחה את השבת. ואייתר ליה במועדו שני למדרש שדוחה את הטומאה (בספרי). א"נ י"ל מחד קרא נפקא תרווייהו, משום דהי מיניהו מפקת. והא דכתיב בסמוך איש איש כי יהיה טמא וגו' ועשה פסח לה' בחודש השני, משמע דטמאים נדחין לפסח שני היינו דוקא באיש דאיש נדחה אבל אין צבור נידחין, והכא מיירי בצבור או רוב צבור שטמאים והטהורין יאכלו אותו בטהרה והטמאים עושין לעצמן בטומאה (פסחים דף ע"ז), ודוקא טומאת מת הוא דדחי ולא שאר טומאות (פסחים ס"ז):
קריאה במקור
שפתי חכמים · במדבר · פרק 9 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b