כשם שייחס את הצדיק לשבח ייחס את הרשע לגנאי. דק"ל לעיל דכתיב והנה איש ישראל בא וגו' שם היה לו להזכירו, ומתרץ כשם וכו' ייחס את הרשע לגנאי, שכל מי שהוא יותר גדול חטאו נמי יותר גדול. הרא"ם:
קריאה במקור
שפתי חכמים · במדבר · פרק 25 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לאחד מחמשת בתי אבות שהיו לשבט שמעון. נראה לפרש דמה שפירש"י נשיא בית אב לאחד כו' קאי אלעיל מה שפי' כך יחס את הרשע לגנאי, כלומר שלא תאמר הואיל ומצינו דזמרי היה נשיא לא תאמר שהיה נשיא על כל שבט שמעון, אלא לא היה נשיא אלא לאחת מחמשת כו' וזהו גנאי:
ד"א להודיע שבחו של פינחס. דלטעם ראשון קשה דלא ה"ל למכתב אלא והאיש שחטא עם המדינית זמרי וגו', המכה דכתיב בקרא למה לי, מ"ה פירש ד"א. ולפי ד"א קשה לעיל הי' לו להזכיר, לכן אמר טעם ראשון וק"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b