שפתי חכמים · בראשית · פרק 8 · פסוק 22

חצי כסליו וטבת וחצי שבט קור. הכי גרסינן חצי כסליו וטבת וחצי שבט חורף. [רא"ם]: ולי נראה דאין לשבש הספרים אלא כמו שפירש הרב. [נח"י] וע"ש:

קור הוא חצי שבט כו'. הכי גרסינן קור והיא חצי כסליו טבת וחצי שבט:

שלהי קיטא קשי מקיטא. לפי שכל הקיץ הבריות עדין קרין הן מחמת קור של חורף אלא שבסוף הקיץ נתחממו ונמצא שסוף הקיץ קשה מעיקרו של קיץ וכן הקור קשה מחורף גם כן על זה הדרך דהא בפ' המקבל (ב"מ קו:) משמע שהחורף הוא חזקו וחרפו של סתיו וימי צינה ואיך כתב הכא שקור קשה מחורף אלא שתפרש גם כן על זה הדרך וכן משמע מדברי הרא"ם:

כל ימות המבול. פירוש כל הי"ב חדש וכו': כתב הרא"ם אבל ל"י מה יעשו וכו' ואם כן איך יוכל לראות באחד בתשרי אם חרבו המים שהוא תוך י"ב חדש ועוד מהיכן הוא ידע מספר ימים שאמר ויהי מקץ ארבעים יום וגו' ועוד וישלח את היונה וגו' איך פרחה בלתי אור ואיך ראתה אם יש מקום לנוח ומה תועלת התיבה בחלון אם לא היה אור וכו' והניח הדבר בקושיא:

שלא שמשו המזלות. הא דנקט רש"י דוקא שלא שמשו המזלות ולא נקט בכלל שלא נזרע ולא נקצר שהרי קאי על כל ו' עתים משום דמילתא דפשיטא הוא דכל אותן שש עתים תלוין בארץ והרי המים היו על כל פני הארץ אלא נקט אפילו יום ולילה שאינן תלוין בארץ לא הוי לפי שלא שמשו וכו'. ולי נראה דמה שאמרו שלא שמשו המזלות היינו שלא היתה תנועות הגלגלים אלא במקום שהיה השמש עומד שם היה אור כל י"ב חדש ולא היו יום ולילה כשאר ימים שהוא י"ב שעות יום וי"ב שעות לילה אלא חצי הכדור היה אור וחצי כדור היה חושך כל י"ב חדש כמו שהיה מתחלת הבריאה קודם שנתלו המאורות בגלגלם ונח כשנכנס בתיבה מפני מי המבול היה השמש על הארץ כדכתיב בעצם היום הזה וגו' וכן דייקו לישנא שאמרו שלא שמשו המזלות ולא אמרו שלא האירו המאורות אלא ודאי המאורות האירו אך יום ולילה לא היו כשאר ימים וזה שנקט רש"י ולא ניכר בין יום ובין לילה כלומר במקום אחד היה כולו יום ובמקום אחד היה כולו חשך ומפני שהשמש היה על הארץ חרבו פני האדמה מחום השמש אף שהיה בתוך י"ב חדש ובזה יתורצו כל קושיות הרא"ם. אך מה שהקשה מאין ידע מספר הימים וכו' אפשר שהיה משער הימים על ידי שיעור הזמן כמו שפירש בעל העקדה פרשת בראשית או על ידי כלי שיעור שקורין בל"א [זונן זייגר] שהיה לו כיון שהחמה היתה זורחת בחלון התיבה כי לא לחנם עשאו כי לא היה נח יושב בחושך למ"ד צהר היינו חלון או על ידי בעלי החיים כמו דאמרינן (ברכות ג.) משמורה ראשונה חמור נוער וכו' או על ידי עורבים ותרנגולים כמ"ד הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה או ע"י סגולת אבן טוב או ד"א וכמו שאמר גבי משה רבינו ע"ה מנין היה יודע אימת יום ואימת לילה וכו' ודוק וה' יראנו נפלאות מתורתו:

לא יפסקו. דעת רש"י שלא תפרש ישבותו לשון שביתה ומנוחה משום דלא שייך לשון מנוחה אלא על הפועל שעושה דבר בו שייך לשון מנוחה ששבת ממלאכה זו אבל הפעולה עצמה כגון הכא על עתים אין שייך לומר שבתו אלא פועל שלהן דהיינו הקדוש ברוך הוא אלא פי' לשון הפסקה: