שפתי חכמים · דברים · פרק 29 · פסוק 28

ואם תאמרו מה בידינו לעשות כו'. רצ"ל בזה איך תולה הנסתרות בהאי פרשה:

שנאמר פן יש בכם איש וגו'. דמשמע יחיד חטא, ואח"כ וראו את מכות הארץ ההיא דמשמע דכל הארץ נענשו בשבילו:

שאף על הנגלות וכו' עד שעברו את הירדן כו'. פי' דאי לאו הנקודה הוי אמינא כך היא המדה לעולם. באה הנקודה לדרוש דהא דכתיב הנגלות לנו ולבנינו לאו עד הנה נוהגת מדה זו, אלא מכאן ואילך, דכל נקודה בא למעט. וא"ת לא ה"ל לנקוד אלא לה' לבד, דמשמע שפיר מיניה דהן לה' אלקינו, ומשמע נמי מכח הנקודה דהן לנו ולא לה', והא כיצד, אלא לדרוש שאף על הנגלות וכו'. וע"ק למה נקודה העי"ן שבעד. י"ל דלכך נקוד העי"ן שבעד כדי לנקוד י"א אותיות כנגד י"א אותיות שבשם, לאשמעינן שהנקודה ראויה להיות על השם למעט, אלא שאין דרך לנקוד את השם. [מצאתי בשם מהרי"ץ]: והרא"ם פי' דהנקודה שבעד מורה שאין כאן מקום מלה זו, רק קאי אנסתרות, לומר דמדה זו מעולם ועד העולם. ואף על גב דבלא נקודה שבעד ידענו דאהנסתרות קאי ולא אנגלות כדלעיל, מ"מ אלמלא הנקודה שבעד המלמדת שנכתב שלא במקומה, היה נראה כדמות טעות, מפני שכותב אותו גבי הנגלות, אבל עם הנקודה כאילו כתוב בפירוש שאין כאן מקומו אלא למעלה. וא"ת גבי עכן למה נענשו. כבר תרצו בגמרא (סנהדרין מג:) משום דהוי ידעי ביה אשתו ובניו: