שפתי חכמים · שמות · פרק 27 · פסוק 10

בין עמוד לעמוד. כלומר עם רוחב העמוד שהי' אמה וא"ת כיון שלא הי' כ"א ה' אמות בין עמוד לעמוד והעמודים לא היו כ"א עשרים לא יהי' אלא צ"ה אמות ובקרא כתיב מאה אמות נמצא חמש אמות חסירים וי"ל דה"פ עשרים עמודים הי' ברוח דרום ועשרה עמודים שהי' ברוח מערב הי' מעמיד עמוד הראשון נגד העמודים שבצד דרום ובצד אותו עמוד הי' מעמיד אחרים נמצא שבצד דרום היו כ"א עמודים מחמשה אמות בין עמוד לעמוד שהן ק' אמות וכן לרוח צפון כשהי' מעמיד העמודים של מזרח הי' מעמיד עמוד הראשון נגד העמודים שהיו לרוח צפון והיו ג"כ כ"א עמודים ולפי שהוא מעמודי הרוחב ואינו מן המניין של עמודי האורך לפיכך כתב ועמודיו עשרים ולא כ"א וכן עמודי הרוחב העמוד הראשון שבתחלת עמודי האורך הצפוני הי' על סדר עמודי הרוחב והוי להו י"א עמודים ברוחב ויש להם עשרה אוירים וכן לכל רוחות. ותחלת שער החצר היא מעמוד רביעי עד עמוד ח' שהם ד' עמודים ומהעמוד הראשון עד העמוד הד' ג' עמודים מפני שעמוד הד' הוא מד' עמודי הפתח והם ג' אוירים שהם ט"ו אמה לכתף הראשון ומהעמוד הד' עד עמוד הח' הם ד' עמודי פתח ובהם ד' אוירים שהם כ' אמה של פתח מפני שעמוד הח' הוא בכלל ג' עמודי הכתף השני ומהעמוד הח' עד העמוד העשירי הם שלשה עמודים ובהם שלשה אוירים שהם ט"ו אמה לכתף השני ואע"פ שהג' עמודים אין להם כ"א שני אוירים מ"מ מפני שהעמוד העשירי לא הי' על הסדר עמודי האורך יהי' לנו בזה אויר אחד נוסף בין העמוד העשירי של עמודי הרוחב ובין עמוד הראשון של עמודי האורך ובזה יתישב מאמר רש"י ז"ל על נכון רא"ם וכן מפרש רש"י בהדיא בסמוך ודו"ק אחריו:

ולא של קלעים כו'. דאל"כ למה כתיב ועמודיו ל' יחיד אלא ע"כ הכינוי של עמודיו שב אל החצר ואדניהם שהוא ל' רבים שב אל העמודים הסמוכים לו:

הי' עושה כמין קונדסין כו'. ר"ל לקח עץ א' ועשה אותו כמין קונדיסין וארכו ששה טפחים: