שפתי חכמים · דברים · פרק 11 · פסוק 10

ונאמרה הבטחה זו לישראל כו'. רצונו לתרץ למה הזכיר כאן ארץ מצרים יותר משאר ארצות, ומפרש דהבטחה וכו':

יכול בגנותה הכתוב מדבר כו'. יש להקשות מה היתה כוונתו של משה שידבר בגנותה של א"י חס ושלום, והלא המרגלים נלקו על שהוציאו דבה על ארץ ישראל. ועוד קשה ואיך יתפרש הקרא שלאחריו והארץ אשר אתם עוברים שמה למטר השמים תשתה מים, וזה למעליותא. ונראה דהכי קאמר, יכול וכו', כלומר אע"פ דארץ ישראל היתה צבי לכל הארצות ואפי' מארץ מצרים, אפילו הכי ארץ מצרים טובה היא מצד מה שבטבעה מגדלת זרעים תמיד בהיות שמשקים אותה תמיד, והארץ אשר אתה עובר שמה אי אפשר להשקות אותה כיון שהיא ארץ הרים, ועוד שצריך להשקותה פעמים רבות, מפני שהמים נוזלים מן ההר והארץ לא תשבע מים, וא"כ בדרך טבע אינה מגדלת זרעים כי אם בהשגחת השם, והפך הטבע. וזהו שבח לישראל שיזונו בדרך נס אע"פ דבטבע אינה טובה היא כארץ מצרים, ועל זה אמר שמא בגנותה, כלומר מתוך גנותה יספר ג"כ שבחה:

ת"ל וחברון שבע שנים נבנתה וגו'. רצה לומר שבע שנים נבנתה חברון קודם צוען:

ובכתובות דרשו בענין אחר כו'. כי לפירוש הראשון יהי' שנים כמשמעו, ונבנתה בנין ממש, ומלת לפני קודם בזמן. אבל לפי מה שדרשו בכתובות יהיה פירוש של שנים שונים, ונבנתה מלשון ואבנה גם אנכי ממנה (בראשית ל ג), שהוא לשון עשיית פירות, ולפני קודם במעלה:

אלא שמבונה על אחד משבעה בצוען. מבונה לשון עושה פרי כמו ואבנה גם אנכי ממנה (שם) כדפירש רש"י (כתובות קיב.), כלומר חלק קרקע אחד שבחברון עושה תבואה כנגד שבעה חלקים שבצוען:

אפילו ארץ רעמסס כו'. דאם לא כן אשר יצאתם משם למה לי: