יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות כו'. ואם כן אף בכור דהכא הוא מלשון גדולה, ופי' מלך היוצא וכו':
קריאה במקור
שפתי חכמים · דברים · פרק 33 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שכחו קשה כשור כו'. רצונו לתרץ, לענין מה מדמהו לשור:
שור כחו קשה ואין קרניו נאות כו'. רצונו לתרץ אמאי לא מדמה אותו בקרניו ג"כ לשור, למה מדמהו בקרניו לראם וכו'. ובזה יתורץ הא דפירשו רבותינו ורש"י מביאו בפרשת בלק (במדבר כג כב) ראם מלשון רום או שדים, ולא ראם ממש, דהתם בא לאשמעינן גבורתו ותקפו של הקב"ה, וראם הוא חלוש בתכלית החולשה:
אפשר שכולם מארץ ישראל היו כו'. פי' לשון בתמיה הוא, והא א"י לא היתה אלא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, איך היה אפשר של"א מלכים כולם ימלכו בא"י:
נחלת צבי צבאות גוים. והוא מלשון בצביונם וכו':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b