שפתי חכמים · דברים · פרק 32 · פסוק 4

אע"פ שהוא חזק כו'. דק"ל למה קרא משה רבינו ע"ה להקב"ה צור. ותו מאי תמים דהזכיר הכא, וכי פעולתו של הקב"ה אינה תמימה. לכן פי' אע"פ כו':

ואף על פי שמאחר את תגמולם כו'. דק"ל למה אמר הלשון של אמונה. ומפרש דקאי אמתן שכרן של צדיקים, שהוא לזמן ארוך בעה"ב, לכן שייך ביה לשון אמונה:

אף לרשעים משלם כו'. ר"ל דפסוק זה כפול לשון הוא, מדכתיב אל אמונה ודאי אין עושה עול. אלא אף לרשעים. דהוה אמינא דלא משלם להן שכרן אלא מנכה להן מצוה נגד עבירה, ועל העבירות הנותרות הוא מעניש אותן, קמ"ל דאין מנכה עבירה נגד מצוה, אלא משלם להם שכר המצות בעה"ז, כדכתיב (לעיל ז י) ומשלם לשונאיו אל פניו כו', כדי שיהא עונש של עבירות בעולם הבא מרובה:

הכל מצדיקים עליהם את דינו כו'. ר"ל שרוצה לפרש מלת צדיק וכו', דלשון צדיק נאמר על מי שקונה בעצמו שלימות הרבה, וזה אין שייך בהקב"ה חלילה. ומתרץ הכל מצדיקין כו'. והרא"ם פי' הוצרך לפרש הכל מצדיקין כו' מפני שאי אפשר לומר שהכתוב מעיד על צדקתו ית', כי לא יעלה על דעת היפך זה, וכ"ש אחר שנאמר עליו שהוא אל אמונה ואין עול. ומפני שיש לטעות ולומר שמלת צדיק וישר הם תוארים להקב"ה, משום הכי פי' דשניהם הוא תואר השם מפי הבריות וכו', ר"ל שהכל מצדיקין עליהן את דינו:

וישר הוא וראוי להצדיקו. ר"ל שישר לבריות לעשות כן. וקאי וישר על הבריות. אבל אין לומר שקאי וישר על הקדוש ברוך הוא, כיון דצדיק קאי אבריות ולא אהקדוש ברוך הוא, ה"ה נמי מלת וישר קאי נמי אבריות ולא אהקב"ה. וק"ל: