בכל מה שהם נותנים לב לענות כו'. רצונו לתרץ, דקשה ליה דבפסוק משמע מתוך שהיו מענין אותן לכך היו מרבין, וכי לא סגי בלאו הכי. ועוד קשה, דאדרבה עינוי ממעט פריה ורביה. ועל זה פירש בכל וכו', ר"ל לא היו מענין אותן, אלא מחשבתן היה כן:
קריאה במקור
שפתי חכמים · שמות · פרק 1 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כן רבה וכן פרץ. כיון דכן ירבה קאי אמחשבת המקום, ומחשבת המקום שירבו תמיד, וא"כ קשה, למה כתיב ירבה ל' עתיד. לכן פי' כן רבה וכן פרץ, שהוא ל' הוה תמיד:
קצו בחייהם. קשה לרש"י, שאמרו מפני בני ישראל. והלא לא היו ישראל בפניהם כל שעה, הלא בארץ גושן היו רחוק מפרעה ועמו. לכן פי' קצו בחייהם של עצמן, כשהיו מזכירין את שם ישראל: והיותר נראה לי דרש"י דייק מדכתיב מפני, דלא הוה ליה למיכתב אלא ויקוצו בבני ישראל. [מהרש"ל]:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b