לפי שיושבת בפרשת דרכים. דק"ל מה נתינת טעם לזה וכי בשביל שכסתה פניה תהיה זונה אדרבה צנועה היא כיון שכסתה את פניה ל"פ לפי שיושבת וכו' ואח"כ אמר כי כסתה פניה ומפני זה לא הכירה שאילו הכירה לא היה חשבה לזונה. וא"ת יהודה איך בא על הזונה הא האבות ובניהם קיימו וקבלו עליהם התורה וא"כ איך עבר על לאו דלא תהיה קדשה. והרא"ם תירץ אפשר שקדשה בכסף או בשטר והגדי הוא לפיוס בעלמא. אי נמי דקידש אותה בביאה ולשם קידושין בא עליה. והא דאמר בגמרא (קידושין יב:) חציף עלי מאן דמקדש בביאה היינו בעדים אבל בינו לבינה מותר והכא לאו עדים היו אלא רעהו שהוא כנפשו או שלא בפניו היה וזה שאמר הכתוב הבה נא ופירש"י הכיני עצמך ודעתך כלומר להתקדש לי בביאה. אי נמי סבירא ליה דלאו לא תהיה קדשה בישראל וישראלית נאמר דגויה אינה אסורה אלא מדרבנן:
קריאה במקור
שפתי חכמים · בראשית · פרק 38 · פסוק 15
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כשהיתה בבית חמיה היתה צנועה לפיכך לא חשדה. דאל"כ הוה ליה להכירה בשעת הדיבור ובשעת התשמיש כי ודאי אח"כ גלתה פניה לכך אמר ומד"ר וכו'. [דבק טוב]:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b