אל תגדלו. פירוש, שהוא שער ראשו, כלומר מי ששערותיו גדולים מתחלקים השערות אלו מאלו ונעשה פרע. והא דפירש"י לקמן בפרשת סוטה ופרע ראש האשה פי' סותר קליעת שערה וכו' והכא פירש פרע ל' גידול. י"ל כי סתירה קליע. שערה הוא גידול שערה במראית עין, כי עד עתה הי' קלוע ונראה כאילו אין לה שער, ובסתירת שערה נראות כאילו נתגדל שערה:
קריאה במקור
שפתי חכמים · ויקרא · פרק 10 · פסוק 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מכאן שאבל. כתב הרא"ם בפרק אלו מגלחין פירש"י מדאיצטריך קרא למשרי לבני אהרן מכלל דאחרים אסורים, דס"ל לרש"י ז"ל דקרא דראשיכם לא תפרעו למשרי להו לבני אהרן הוא דאתא, ומש"ה דייקי מיניה מכלל דכ"ע אסורי, דאי לאזהורי הוא דאתא שלא יורשו לפרוע, היכי מצי למידק מיני' דאחרים אסורים שלא לפרוע וחייבים לפרוע, הא ליכא למידק מיניה, אלא מדאסר להו לפרוע מכלל דכ"ע שרי לפרוע. אך קשה דאי למשרי הוא דאתא שאינם חייבים לפרוע, מאי ולא תמותו דכתיב בתריה, דמשמע שאם תפרעו תמותו, כמו שפירש"י בעצמו, הא אם תעשו תמותו, ואם כן דברי רש"י סותרים זה את זה וצ"ע וכו'. עיין שם כי האריך בענין, ואפשר שרש"י הרגיש בקושיא לכן פירש בפירוש החומש מכאן שהאבל אסור בתספורת וכו':
הא אם. הרא"ם פירש הא דפירש זה כאן אע"פ שפשוט הוא מכלל לאו אתה שומע הן וכל התורה נדרשת כן, להורות שכוונת הכתוב הוא ההן היוצא ממנו, לא הלאו עצמו. שהרי אף בכל שאר דברי הרשות שאין בהם חיוב מיתה נופל בהם לומר שאם לא עשה לא ימות, וכן יש לפרש לא תמותו דיין ושכר, והרב סמך על זה ולא פירשו, ומיתורא דלא תמותו דרש כן, דמכיון שהתיר להם לספר ש"מ שלא ימותו, עכ"ל. ונראה דרש"י דייק מכלל דכ"ע אסורי, דאי כ"ע שרי ולא בא הכתוב אלא לאזהורי שלא יפרעו, א"כ הי' קשיא ל"ל לקרא לאזהורי להו, כיון דלכולי עלמא שרי מהיכא תיתי שיגדלו פרע, ולמה להו להחמיר ולערבב שמחתו של מקום, ועוד ל"ל לומר ולא תמותו, הא אם תעשו כן תמותו למה לי' אזהרה אחר אזהרה כולי האי, הניחא אי דלכולי עלמא אסירי מש"ה צריך אזהרה אחר אזהרה, שמא תאמרו אע"פ שהורשו לגלח שערותיהם מ"מ יחמירו על עצמם ויעשו מדת חסידות, כיון דלכולי עלמא אסירי מש"ה צריך קרא להזהיר אותן ולכתוב ולא תמותו, הא אם תעשו כן תמותו. ובזה נ"ל שנתישבו כל תמיהות הרא"ם כנ"ל ודו"ק:
מוטלת על הכל. ר"ל דהכל מחוייבים להתאבל אם ת"ח מצער עצמו, כגון הכא שאהרן הי' מצער עצמו. אבל אין לומר דילמא מכאן משמע שאם ת"ח מת מוטל על הכל להתאבל עליו מדכתיב וכל בית ישראל יבכו וגו', דא"כ הי' לו לכתוב ואחיהם ר"ל אחיהם של מתים דהיינו כל ישראל יבכו את השריפה, ומדכתיב ואחיכם משמע אחיהם של אהרן ואלעזר ואיתמר אותן שהי' משה מדבר עמהם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b