שפתי חכמים · בראשית · פרק 23 · פסוק 17

תקומה היתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך. לא מלשון קנין כמו וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו (ויקרא כה ל) שפרש"י יצא מכחו של מוכר ועומד בכחו של קונה דהתם הקונה כתיב אחר הקימה והכא לא כתיב כי לאברהם למקנה אינו דבוק עם פסוק הקודם מפני פיסוק הטעמים:

ופשוטו של מקרא ויקם השדה. ולכאורה קשה ממ"נ אי פשוטו א"ש ולק"מ אין דרך רש"י להביא דרש בחנם ואי פשוטו לא א"ש א"כ למה הביא הפשוטו וכה"ג צריך לדקדק בכל מקום שמביא רש"י שניהם וי"ל דלפשוטו לבד קשה ויקם שדה עפרון וגו' עד השדה אשר בו וגו' מיותר היל"ל ויקם השדה והמערה וגו' לאברהם למקנה וגו' למה לי שדה עפרון אטו עד השתא לא ידענו שהיה שדה עפרון לכן צריך לומר תקומה היתה לשדה של עפרון דייקי שמתחילה היה ביד הדיוט דהיינו עפרון ולמדרש תקומה וכו' לבד קשה כיון דכבר אמר ויקם שדה עפרון למה הזכיר פעם ב' השדה והמערה וגו' הי"ל ויקם שדה עפרון וגו' והמערה וכל העץ וגו'. גם לפי' תקומה וכו' אין לו חיבור עם סיפיה דקרא לאברהם למקנה לכן צריך לומר גם פשוטו שבא להורות שקם השדה והמערה וכל העץ לאברהם למקנה ולהורות ב' פירושים אלו לכן אמר שדה עפרון ואח"כ פעם ב' השדה והמערה דויקם קאי אתרווייהו על שדה עפרון ר"ל תקומה וכו' ועל השדה והמערה וגו' ר"ל שקם לאברהם למקנה ולפשוטו פי' ויקם ר"ל שיצא מכחו של מוכר ועומד בכחו של קונה כדפי' רש"י גבי וקם הבית וגו' (שם): ולא קשה מידי מה שהקשה הרא"ם ומנחת יהודה אחריו ואין צריך לתירוצים דחוקים שלהם אלא הכא והתם פי' א' להם דלפשוטו בכאן הוא ויקם כדלעיל שעומד בכחו של קונה והוא כדפירש"י התם וקם הבית וגו' לקונה שעומד בכחו של קונה כי רש"י מפרש וקם הבית ר"ל עמידה שעומד הבית ומ"ש בכחו של קונה מדכתיב אחריו לקונה וה"נ הכא ויקם לשון עמידה שעומד השדה לאברהם. והרא"ם ומנחת יהודה הבינו דוקם הבית לשון קנין לפירש"י דהתם ואינו כן ותימא מנין להם זה. [ממ"ש]: