אלא זב כו'. ואפי' טמא מת מותר במחנה לויה ק"ו ממת עצמו שמותר במחנה לויה, שהרי עצמות של יוסף היו עם משה ומשה במחנה לויה היה, שהרי לוי הוא כ"ש מי שנטמא בפרה שמותר במחנה לויה, וא"כ מה דכתיב ואחר יבא אל המחנה, זהו מחנה שכינה וק"ל:
קריאה במקור
שפתי חכמים · במדבר · פרק 19 · פסוק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
סרסהו. דק"ל דבקרא משמע אחר שכיבס בגדיו מותר לבא למחנה שכינה אבל עדיין הוא טמא עד הערב. וכי שייך זה שיהא מותר לבא למחנה שכינה בשעת שהטומאה עליו, והא אפי' אכילת תרומה אין לו לאכול אם לא העריב שמשו, כ"ש שלא יכנס למחנה שכינה אם לא העריב שמשו, לכן צריך לסרס המקרא וכו':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b