מצוה עליו לגרשה כו'. דהא הקרא נותן טעם למה לא מצאה חן בעיניו, כי מצא בה ערות דבר, משמע דמצוה עליו כו'. וזה שנאמר מלת והיה שהוא לשון ודאי, כלומר מצוה. [מנחת יהודה]: דהיה לו לומר והיה כי מצא בה ערות דבר ושלחה מביתו, ל"ל דכתב אם לא תמצא וגו'. אלא הכתוב בא ללמד, שלא תאמר לו שלחנה אפילו לאחר זמן, ויש לחוש שמא ביני וביני תמצא חן בעיניו ולא ישלחנה, לכן מצוה עליו לגרשה. וידעתי מה שכתב הרא"ם ואין רצוני להאריך. [נח"י]:
קריאה במקור
שפתי חכמים · דברים · פרק 24 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b