שמתו בעליו. דהיינו עד שלא הקריב את האשם, דשוב אינו צריך להקריב, לפי שהמיתה מכפר:
קריאה במקור
שפתי חכמים · ויקרא · פרק 7 · פסוק 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שנתכפרו. כגון שהפריש אשם ונאבד ממנו והקריב אשם אחר ואח"כ נמצא אשם ראשון, א"כ כבר נתכפרו בעליו, וצריך לרעות אשם זה עד שיסתאב, ואח"כ מוכרים אותו וקונים בדמיו עולה: ופירש"י דוקא בא להודיעני אע"פ שעומד להיות דמיו עולה לקיץ מזבח, אם שחטו סתם אינו כשר לעולה קודם שניתק לרעייה, אבל משנתק לרעייה אם שחטו סתם כשר. מדכתיב אשם הוא, משמע אבל לא עולה, ופשיטא שהוא אשם ולא עולה, אלא משמע שפעמים יכול הוא להיות עולה כגון שניתק לרעייה ושחטו סתם כשר לעולה:
שלא הוקטרו. כלומר, ומכיון שלא הוקטרו אימוריו כשר תו לא שייך לומר לשמו כשר שלא לשמו פסול, שאם תאמר כן יהא אשם צריך הקטרת אימוריו לשמו, מאחר שאשם הוא כתיב אחריו, והרי אם לא הוקטרו אימוריו כשר דאין כפרה אלא בדם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b