מלבי"ם על במדבר · פרק 14 · פסוק 14

ואמרו שעור הכתוב ואמרו אל יושב הארץ הזאת מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה וכו', [ומ"ש שמעו כי אתה ה' הוא מאמר מוסגר] ר"ל שעי"ז יאמרו ששחטם במדבר מבלי יכולת להביאם אל הארץ כי נפסק כחו ע"י שפעל בכחו במה שהוציא אותם ממצרים ואין לו כח ויכולת לעשות פעולות חדשות, ובאר המופת לזה כי אם לא נתלה דבר זה בחסרון יכולת, ע"כ יצטרך לתלות דבר זה או בחסרון הידיעה וההשגחה עליהם שעי"כ נעזבו אל המקרה וכלו מעצמם, או בהשתנות הרצון שנשתנה מאהבה לשנאה שעתה שב לשנוא אותם וכלה אותם משנאתו, עז"א ששני צדדים אלה אי אפשר לא שנתלה זה בחסרון הידיעה וההשגחה כי הלא שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה לא לבד משגיח עליהם מרחוק רק שוכן ביניהם וזר לא השיגו ע"י דמיון שהדמיון יכזב לפעמים רק אשר עין בעין נראה ר"ל שעין השכל יראה זאת בעין הגשמי המוחשי, אתה ה' [עומד עליהם] ועננך עומד עליהם שמזה נראה לכל שאתה שוכן בתוך מחניהם, כי ע"י הענן הנראה בעין הגשמי תראה העין השכלי את כבוד ה' השוכן בענן, וכן לא יוכלו לתלותו בשנאה שאתה תשנא אותם כי הלא בעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם וזה בתכלית האהבה כאב ההולך לפרי בנו לנחותו הדרך ולהאיר לו: