תלמוד לומר לענות נפש וכו'. ואף על גב דלא נדרי עינוי נפש בלחוד הוא מיפר, אלא אף דברים שבינו לבינה מיפר, כדאיתא בנדרים (עט ע"ב) , מכל מקום לא הוי דברים שבינו לבינה דומיא דעינוי נפש; דנדרי עינוי נפש מיפר בין לעצמו ובין לאחרים, דאפילו נתן לה גט ונשאת לאחר מיפר. ואילו דברים שבינו לבינה אינו מיפר אלא לעצמו, אבל לאחרים לא הוי הפרה, ואם נתן גט ונשאת לאחר, הנדר במקומו. ולכך לא סבירא ליה (לרש"י) דזה נקרא הפרה, ולכך לא כלל אותו עם נדרי עינוי נפש. ומהשתא יתורץ קושית הרמב"ן, למה לא נקט גם כן דברים שבינו לבינה, דאין זה נקרא הפרה. ולישנא דמתניתין נקט, דתנן (נדרים עט. ) 'אלו דברים שהבעל מיפר, דברים שיש בהן עינוי נפש'. ומקשה בגמרא (שם עט ע"ב), שיש בהן עינוי נפש אין, שבינו לבינה לא, והתניא אפילו דברים שבינו לבינה מיפר, ומתרץ, דברים שיש בהן עינוי נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים. שמע מינה שהתנא קורא 'הפרה' לדברים שיש בהן עינוי נפש, מפני שלעולם מיפר:
קריאה במקור
גור אריה על במדבר · פרק 30 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Gur Aryeh, Machon Yerushalyim, 1989-1995
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001106286/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: cc659d9b462f6acf96d49c01561df1faba33e0609c1ad4ee49bea5afcf627d3c