מכאן שהיובל וכו'. דאם לא כן, מאי שייך "ואם", דהרי בודאי יהיה היובל, אלא שעתיד להיות בטל, ושייך "ואם יהיה היובל" על אותו זמן שמסופק אם יהיה אם לא יהיה, כי אם לא יהיו חוטאים – יהיה היובל, ואם יהיו חוטאים – לא יהיה היובל. ומה שכתב (רש"י) אחר זה 'ואפילו אם יהיה היובל', היינו שבא לתרץ למה כתב הלשון "ואם" בכאן, ואיך יתיישב הלשון דקאמר "ואם יהיה היובל", דהיינו ספק, שאין רוצה לומר שאם לא יהיה היובל – אז תשוב הנחלה להם, דודאי כל שכן שלא תשוב להם הנחלה. ותירץ, דהכי קאמר, 'ואפילו אם יהיה היובל', כלומר דאם לא יהיה היובל – פשיטא דלא תחזור הנחלה, אלא אפילו אם יהיה היובל וכו':
קריאה במקור
גור אריה על במדבר · פרק 36 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Gur Aryeh, Machon Yerushalyim, 1989-1995
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001106286/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: cc659d9b462f6acf96d49c01561df1faba33e0609c1ad4ee49bea5afcf627d3c