שאין יוצא צבא וכו'. פירוש, שאין לפרש שלא יהיה נמנה אלא מי שהוא בן עשרים וגם הוא יוצא צבא – דאם היה בן עשרים ולא יצא בצבא אינו נמנה, דאם כן 'כל היוצא צבא בישראל' הוי ליה למכתב, ואז היה פירושו שאם ידוע כבר שהוא יוצא צבא – יהיה נמנה, שכן משמע ה"א הידיעה של 'היוצא'. ולקמן בפרשת נשא (פ"ד אות יג, ד"ה וא"ת בני קהת) יתבאר. אבל מדכתיב "כל יוצא צבא", הוא ביאור למעלה, שכן כתב "יוצא צבא". ועוד, דלקמן כתב (ר' פסוק יח) "במספר שמות מבן עשרים ולמעלה לגלגלותם", ולא כתיב "יוצא צבא":
ואם תאמר, תינח בכאן שכתב "יוצא צבא" ללמוד שבן עשרים יוצא צבא, אבל בכל הפקודים למה צריך למכתב, אבל אם היה פירושו דווקא היוצאים בצבא חייב לממני, אבל פחות – לא, אתי שפיר, דבכל אחד כתב לך אותן שהיו בן כ' וגם יוצאי צבא היה מספרם כך וכך. אלא אם בא ללמוד שאין פחות מבן כ' יוצא צבא, למה לי, ויש לומר, דבפקודים כתב "יוצא צבא" ללמוד שכל הפקודים היו ראוים להיות יוצאי צבא, שלא היה בהם מחוסר אבר, שפסול לצאת למלחמה (רש"י דברים כ, א). ומה שלא פירש גם כן "יוצא צבא" שיכולים היו לצאת בצבא, ומנין שבא ללמוד שאין פחות מבן כ' יוצא צבא, מפני שכאן הוא צוואה מפי הקב"ה, ולא שייך לומר בצווי שבא ללמדינו שהיו כולם ראוים לצאת למלחמה, מאחר שאין זה כי אם מצוה, לכך צריך לדרוש שאין יוצא צבא פחות מבן עשרים:
ואם תאמר, תינח בכאן שכתב "יוצא צבא" ללמוד שבן עשרים יוצא צבא, אבל בכל הפקודים למה צריך למכתב, אבל אם היה פירושו דווקא היוצאים בצבא חייב לממני, אבל פחות – לא, אתי שפיר, דבכל אחד כתב לך אותן שהיו בן כ' וגם יוצאי צבא היה מספרם כך וכך. אלא אם בא ללמוד שאין פחות מבן כ' יוצא צבא, למה לי, ויש לומר, דבפקודים כתב "יוצא צבא" ללמוד שכל הפקודים היו ראוים להיות יוצאי צבא, שלא היה בהם מחוסר אבר, שפסול לצאת למלחמה (רש"י דברים כ, א). ומה שלא פירש גם כן "יוצא צבא" שיכולים היו לצאת בצבא, ומנין שבא ללמוד שאין פחות מבן כ' יוצא צבא, מפני שכאן הוא צוואה מפי הקב"ה, ולא שייך לומר בצווי שבא ללמדינו שהיו כולם ראוים לצאת למלחמה, מאחר שאין זה כי אם מצוה, לכך צריך לדרוש שאין יוצא צבא פחות מבן עשרים: