יכולת שם דבר הוא. כלומר ואינו שם התואר לנקבה. אף על גב דכתיב בתי"ו בסוף, נוכל לפרש אותו שם דבר, ונמצא בתי"ו. ומה שפירשו בפרק אין עומדין (ברכות לב. ) 'אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, יאמרו אומות העולם תשש כחו כנקבה, ואינו יכול להציל', דמשמע שהם רוצים לומר כי "יכולת" הוא לשון נקבה, אין לומר כך, רק כי "יכולת" שם דבר, והוא הדבר שמתאר בו השם יתברך. ובודאי הוא לשון נקבה בכל מקום, כמו 'חכמה', שמתואר בו החכם, נקרא בלשון נקבה. והטעם הוא ידוע שכל דבר אשר הוא נופל אצל אחר יקרא בלשון נקבה, שהנקבה טפלה אצל זכר. ולפיכך חכמים קראו התורה 'אשה' אצל האדם, והיינו תורה שהוא יודע שנקרא אשה, לפי שהיא טפלה אצלו [ו]מחובר עמו, והאדם הוא העצם בודאי. וכאשר אמר הכתוב "מבלתי יכולת", כאילו רצה לומר שאין מגיע כל כך יכולת ה' להביאכם אל הארץ. אף על גב שאין היכולת מביא לארץ, רק בעל היכולת, הלא היכולת היא כלי לבעל היכולת. ומפני שבא לומר שיאמרו האומות תשש כחו כנקיבה, לכך אמר "מבלתי יכולת", שהיכולת הוא נקבה כמו שאמרנו למעלה, והוא ויכלתו אחד, אם כן חס ושלום הוא גם כן נקבה, ותש כחו כנקבה. וזהו דעת חכמים (שם) באמתתם:
ועוד, כאשר כתב 'מבלתי יכול' אינו משמע מבלתי כח, שכמה פעמים כתיב לשון זה, כמו "לא תוכל לאכול בשעריך" (דברים יב, יז), ובודאי יכול, רק שאינו רשאי (רש"י שם). ולפיכך אילו כתב 'מבלתי יכול' אינו משמע תשש כחו, רק שאינו עושה בשביל שום טעם, כי הדבר שאינו ראוי לעשות נקרא גם כן שאינו יכול, ולפיכך כתב "מבלתי יכולת", דהיינו שאין כאן יכולת וכח:
ועוד, כאשר כתב 'מבלתי יכול' אינו משמע מבלתי כח, שכמה פעמים כתיב לשון זה, כמו "לא תוכל לאכול בשעריך" (דברים יב, יז), ובודאי יכול, רק שאינו רשאי (רש"י שם). ולפיכך אילו כתב 'מבלתי יכול' אינו משמע תשש כחו, רק שאינו עושה בשביל שום טעם, כי הדבר שאינו ראוי לעשות נקרא גם כן שאינו יכול, ולפיכך כתב "מבלתי יכולת", דהיינו שאין כאן יכולת וכח: