גור אריה על במדבר · פרק 5 · פסוק 19

ומה היא השבועה. כלומר, שאין השבועה בפני עצמה והאמירה בפני עצמה, דהא לא מצאנו שום (אמירה) [שבועה], אלא כי האמירה והשבועה הכל אחד, לכך פירש הכתוב 'ומה היא השבועה':

מכלל לאו וכו'. כרבי חנינא בן גמליאל, דסבירא ליה הכי במסכת קידושין (סא. ) דמכלל לאו אתה שומע הן. ומה שאמר (רש"י) 'הא אם שכב חנקי', ולא הוי ליה למימר אלא 'הא אם שכב לא תנקי אלא תמות', דהיינו דמפני דאף רבי חנניא דסבירא ליה דמכלל לאו אתה שומע הן, לא נוכל לשמוע כאן מיתה, אלא לא תנקי, ואיסורה הוא דעביד, ומנא ליה שתמות, ולפיכך כתוב שתדוק כאן 'הא אם שכב חנקי' (קידושין סב. ). ואם תאמר, מנא ליה לומר כך 'חנקי', כבר תירץ בגמרא (שם) 'הנקי כתיב', ופירש רש"י "הנקי" כתיב בלא יו"ד, ולמדרש 'אם סטית תתחנקי'. ותימה לי, דלא מצאנו בקרא יו"ד כהאי גוונא, דהאי 'הנקי' לשון נפעל הוא, ואין דרך לבא יו"ד בלשון נפעל. ונראה לי דהכי פירושו, דהוי למכתב 'תנקי', כמו "אז תנקה מאלתי" (בראשית כד, מא), וכל הפרשה בלשון עתיד "יתן ה' וגו'" (פסוק כא), והוי ליה למכתב גם כן 'תנקי'. אי נמי, דהוי ליה למכתב 'נקי את ממי המרים המאררים האלה', והוי שפיר אם לא סטית – את נקי ממי המרים, אלא למדרש 'אם סטית'¹³⁶. ומפני שהוקשה בתלמוד דאיך נדרש 'חנקי', כיון דקריאתו אינו שוה, דהא 'חנקי' הוא בשו"א נח, ו"הנקי" בקמץ, ואהא משני הנקי כתיב חסר יו"ד, כלומר, בודאי אילו כתיב ביו"ד, אין אחר יו"ד שו"א נח כלל, ואי אפשר לדרוש 'חנק', אבל "הנקי" בלא יו"ד כתיב, ושפיר דרשינן 'חנקי', כך יראה:

אלא שמצוה כו'. פירוש, מה שהתחיל בלשון זה לומר "הנקי ואת כי שטית חנקי", ולא איפכא, מפני שמצוה לפתוח בדיני נפשות בזכות (סנהדרין לג. ), לכך התחיל בלשון זכות: