לא יחבול וגו׳ כי נפש הוא חובל. סמיכות האזהרות הרחוקות מאד בענין ניתן לידרש וכבר נדרש בזה בתרגום יונתן. ולפי הפשט סמך ענין דומה לדומה כמו שרחים ורכב אע״ג שהם ממון בעלים ומשועבדים לבע״ח מ״מ כיון שנפשו ש״א אינו משועבד לבע״ח ורחים ורכב גורמים לקיום הנפש אסור לחבול. ה״נ אע״ג שהאדם הוא משועבד למלך ולמדינה מ״מ אשתו אינה חייבת בזה השעבוד דאין אשה דרכה לכבש. ומש״ה א״א להעביר עליו גם כן שהוא גורם לנפשה ואע״ג דכמו בנושא אשה חדשה כן הדין בבונה בית חדש וכרם כדאיתא בסוטה. ובהני לא שייך זה הטעם מ״מ מפורש הדין והטעם באשה וידוע שיש עוד טעמים כדרך התורה כמש״כ כ״פ:
קריאה במקור
העמק דבר על דברים · פרק 24 · פסוק 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 14b8503e20bcba1db1cad5c54cbe618de29b8383f56b2bec52c67f8a37a09feb