העמק דבר על דברים · פרק 6 · פסוק 5

ואהבת את וגו׳. אהבה משמעו על שני אופנים. א׳ שיהא מוותר מרצונו על דבר הנאהב וקיומו. ב׳ דביקות במחשבתו ותשוקה עצומה להשתעשע עם הנאהב. ושתי כוונות אלו מוזהרים אנו בזה המקרא. א׳ כמש״כ הרמב״ם הל׳ יסה״ת פ״ה ה״ז ומנין שאפילו במקום סכנה אין עוברין על אחת מג׳ עבירות הללו שנאמר ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך. והוא נתינה כל אשר לו על דבר כבודו ואמונתו. ב׳ כמש״כ הרמב״ם שם פ״ב ה״א האל הנכבד והנורא מצוה לאהבו וכו׳ שנאמר ואהבת את ה׳ והאיך הוא הדרך לאהבתו כו׳. וע״ז הכונה אי׳ בברכות בירושלמי פ׳ הרואה שאמר ר״ע בפי׳ דהאי קרא רחמתיך בכל לבי רחמתיך בכל נפשי. והוא מלשון התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה שמשמעו דביקות הרעיון באהבתו . ועיקר שתי משמעות הללו נמשכים אחר המשך המקרא הקודם דלמי שמתנהג בהליכות עולם הטבע ולא הגיע לדרך חסידות למצוא אופן דביקות בה׳. ה״ז מתפרש מ״ע זו באופן הראשון שיעמוד עכ״פ חזק באמונתו ולא ימירנו בשום אופן. אפילו במס״נ. וע״ז מתבאר כל הפ׳. ולמי שמתנהג במעלת הנפש ה״ז מוזהר באופן השני להשקיע מחשבתו באהבה ודביקות באיזו שעה רצויה לזה להזכיר שמו ית׳ בק״ש ותפלה. ומש״ה כתיב את ה׳ ולא כדכתיב ואהבת לרעך. דשם אין משמעותו אלא כפירוש הא׳ שמניח רצונו לריעו אבל את ה׳ משמע שמזכיר שמו ודבק בו. וכן להלן י״א א׳ ואהבת את ה׳ דמיירי לענין עבודת המצות באהבה כמבואר שם. ג״כ מתבאר הכי. וע״ז האופן יבואר פ׳ זו בדרך המביא לכך: