ושרת בשם וגו׳. עליו הוא מ״ע. דאע״ג שעד שלא בא לבהמ״ק לא חלה עליו המצוה שהרי אין לו שבת קבוע. אבל אחר שבא במקרה עליו לשרת בכהונה או בלויה. וכדאי׳ בערכין די״א דמכאן למדנו מצות שיר בלוים. דאלו ממקרא בפ׳ הקודם כי בו בחר וגו׳ לשרת בשם ה׳. הייתי אומר שהוא רשות ונבחרים לזה אבל לא שהוא חובה. וכאן כתיב בלשון מ״ע וממי שבא במקרה למדנו מכש״כ דמשמר הלוים הקבוע מחויב בכך בשבתו וכדכתיב ככל אחיו הלוים וגו׳:
קריאה במקור
העמק דבר על דברים · פרק 18 · פסוק 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 14b8503e20bcba1db1cad5c54cbe618de29b8383f56b2bec52c67f8a37a09feb