העמק דבר על דברים · פרק 1 · פסוק 15

ואקח. אני בעצמי:

חכמים וידועים. ולא נבונים. דאחר שמשה בעצמו לקח לא הי׳ אפשר לו אלא לדעת חכמתו של כ״א משא״כ תבונה שהוא לחדש דבר לא הי׳ אדם שפתח דבריו לחדש דבר הלכה לפני משה ולא נודע כי הוא נבון עד בואו לשבטו ואהלו מש״ה לא לקח כ״א חכמים. וידועים שידוע היה למשה שרוח הבריות נוחה הימנו. ע״י מה שהיה מכלכל עניניהם בתורת יועץ וגדול מהם אותו הראש לקחתיו:

ואתן אותם. האי אותם נראה מיותר. ותו וכי שרי חמשים ושרי עשרות היו ג״כ תחלה ראשי שבטים אלא יש לפרש אותם עפ״י שתי כוונות. אותם ממש. וגם אתם כמו עמם. [וע׳ ויקרא י״ז ה׳ ולהלן ד׳ י״ד] דעם ראשי שבטים שהיה תחלה הצטרף משה עמהם ועשו ראשים. שרי אלפים ושרי מאות וגו׳. היינו המה בחרו ראשי אלפים. והראשי אלפים בחרו מאליהם שרי מאות וכן כולן. וכמש״כ בס׳ שמות י״ח כ״א. ומכ״מ מתפרש האי ואתן אותם ראשים כמשמעו ג״כ שיהיו דנים גם בע״כ כד״ת. והיינו עליכם. ושוטרים לשבטיכם. בכל שבט משרתים אחרים בינם ובין השופטים שלהם: