העמק דבר על דברים · פרק 1 · פסוק 9

בעת ההיא. עוד יבואר לפנינו במקרא י״ב באיזה עת מדבר:

לא אוכל לבדי שאת אתכם. היינו מלוי צרכיכם כאשר ישא האומן את היונק. ומה נוח לגדל יונק שנגרר אחר דעת האומן מה שהוא בעצמו מבין צרכי היונק ויותר משהאומן מבין אין היונק מבקש משא״כ יונק שדעותיו משונות מדעת האומן אין האומן יכול לישא משאו. כך נוח לגדול הדור לישא משא הצבור כשאין להם דעות משונות מדעת המנהיג ממה שהוא מבין ומשכיל מה שהדור נצרך לכך ביותר. אבל כשיש להם דעות משונות וכל א׳ אומר כך נצרך להיות אין גדול הדור יכול לישא משאם. וזהו שהוכיח משה את הדור שגם אז בחורב הבין שדעותיהם משונות מדעותיו ואין בדעתם ורצונם להיות נגרר אחר דעת משה. וזה הספור הגיע למוסר שיבא אח״כ בדבר מרגלים שהוא עיקר תוכחה לענין. ויבואר להלן דבקשתם למרגלים הי׳ שאינם רוצים ליכנס לא״י בדרך נסיי אלא בדרך הטבע. וזה הגיע משום שלא היו נגררים אחר דעת משה לגמרי מש״ה אע״ג שבעודם בחורב לא עלה ע״ד לשלוח מרגלים לא משום שנמשכו אחר דעת משה בלי לב אלא משום שאז היו סבורים בעצמם שראוים להסמך על נס. אבל אי היו באמת אז נגררים אחר דעת משה בלא לב ולב שוב לא היו חושבים דעות אם ראוים להסמך על נס או לא ולא היו מגיעים לבקשת מרגלים: