אך הנביא. ולא כתיב אך האיש אשר יזיד וגו׳ שאינו חייב אלא מי שהיה עולה עה״ד לשמוע לו משא״כ הדיוט שבל״ז אין דבריו נשמעין. והיינו שכתב הרמב״ם הל׳ יסה״ת פ״ט ה״ב הא למדת שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה לפיכך אם יעמוד אחד בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות או מופת ויאמר שה׳ שלחו להוסיף מצוה וגו׳. הרי דייק דוקא שעשה תחלה אות או מופת. והיינו שנתחזק לנביא משא״כ הדיוט:
קריאה במקור
העמק דבר על דברים · פרק 18 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אשר יזיד לדבר דבר. האי דבר מיותר. ללמדנו מש״כ הרמב״ם שבא להגיד ד״ת לפרש במצות שבתורה והוא בכלל דבר כמש״כ בזקן ממרא דבר:
אשר לא צויתיו. אפילו צויתי אבל לא אותו צויתי אלא לנביא אחר. כדאי׳ פ׳ הנחנקין:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 14b8503e20bcba1db1cad5c54cbe618de29b8383f56b2bec52c67f8a37a09feb