העמק דבר על דברים · פרק 31 · פסוק 21

והיה כי תמצאן וגו׳. כאן לא כתיב כמו לעיל ומצאוהו רעות וגו׳. דשם הודיע ה׳ שאע״ג שלא יהיו מכעיסים. ורק כזונים אחר עבודת כוכבים אבל לא יבקשו הסתרת פני ה׳. והייתי ס״ד שלא יגיע להם כל הקללות. ע״כ הודיע ה׳ שמכ״מ ימצאוהו רעות רבות וצרות. משא״כ בדור הזה שעשו להכעיס והרי כבר כתיב ע״ז התוכחה הראשונה אם בחקתי תמאסון וגו׳ להפרכם את בריתי. ולא בא הכתוב להודיע כי יגיע להם כך. אלא כאשר יגיע להם רעות וגו׳:

וענתה השירה הזאת לפניו לעד. לא כתיב לי לעד. שגם המה יודעים שבשביל רשעתם אני מענישם ולא בשביל איזה שנאה ועלילה. אלא להיפך תבא השירה לעד שבכ״ז הכעס שהכעיסו. מכ״מ עם ה׳ המה והוא משגיח עליהם ולבסוף יגאלם. וזה היה צורך גדול להודיע כמש״כ באורך בס׳ ויקרא שם. ותעיד השירה לפניו שלא יסיחו דעתם ממני:

כי לא תשכח מפי זרעו. לא תאמר מה תועיל השירה אחרי שיגיעו למדרגה זו שיעשו להכעיס וימנעו תורה מישראל כמו שעשה אחז. וא״כ לא ידעו מזה העד ג״כ. ע״ז הבטיח ה׳ כי לא תשכח:

כי ידעתי וגו׳. ומפרש הכתוב על מה תעיד:

כי ידעתי את יצרו וגו׳. והרי ידעתי מתחלה גם טרם אביאנו. שיהיה כן. ומכ״מ ע״מ כן הנני מכניסם. וא״כ אח״כ כשהגיעו לכך. מכ״מ יגיעו ג״כ ליד גאולה. או ה״פ כי כמו שידעתי את יצרו וגו׳ ונתקיים לאמת ברור. כך הוא לעד אמת מה שכתוב בשירה לבסוף הגאולה העתידה. והיינו דברי רבי עקיבא שלהי מסכת מכות כשם שנתקיימה נבואה זו כך תתקיים נבואה זו: