העמק דבר על דברים · פרק 10 · פסוק 10

ואנכי עמדתי בהר וגו׳. ביאר משה רבינו כמה גדול כח חלק תורה שקיבל בלוחות שניות שאע״ג שכבר ישב מ׳ יום בפעם הראשונה ולמד תורה שבע״פ. ולא נצרך בפעם השנית כ״א בשביל להגיע לישראל כללי חקים ומשפטים שרמוזים בתורה שבכתב. והוא בא ע״י כתיבת התורה כמש״כ בפ׳ תשא ל״ד כ״ז. ולזה לבד עמדתי בהר עתה זה הסך מ׳ יום. שזה הכח הוא דרך כולל הרבה כמו בפעם הראשונה. באשר יש להוסיף ממנו חדשות בלי תכלית:

וישמע ה׳ אלי גם בפעם ההיא. כי בפעם השנית שמע אלי שלא להשמיד את הדור בכללו ועדיין לא הייתם מרוצים לגמרי שלא ישחית איזה חלק מישראל אבל משקבל עול תורה הלז בשביל ישראל נתקבלה תפלתו ברצון משום שמאז חוט ש״ח נמשך עליו כדאיתא בע״ז ד״ג כל הלומד תורה בלילה חוט ש״ח משוך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי. ע״כ לא אבה ה׳ השחיתך. כל שום השחתה. ועי׳ ס׳ בראשית י״ח כ״ח במשמעות השחתה: