ואותי צוה ה׳ בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים. עוד בעת לוחות הראשונות פירש הקב״ה לי דקדוקי תורה שבע״פ ללמד אתכם. שהם חקים ומשפטים וכדאי׳ בירו׳ ע״ז פ״ב ע״ז המקרא. יש דברים שאמר לי ביני לב״ע ויש דברים שא״ל לומר לבניו. וביאר משה רבינו שאז הי׳ התכלית לעשותכם אותם. דקדוק זו התיבה לעשות אתכם אותם. היינו ענוה כמו שביארנו כיב״ז בס׳ ויקרא י״ז ה׳. ולעיל א׳ ט״ו. והביאור ע״ז דכבר נתבאר בס׳ שמות ל״ד א׳ דהבדל שבין לוחות ראשונות לשניות. בראשונות לא ניתן כח החידוש כלל אלא מה ששמע משה הלכות ידע מקורם בתורה שבכתב עפ״י חקים ומשפטים אבל לא ידע לחדש בעצמו אלא בדמוי מילתא למילתא ולא בחידוש הפלפול. משא״כ בשניות ניתן הכח לחדש הלכות בכל דור והיינו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. ופי׳ משה שמכ״מ נצטוה אז ללמד לישראל הלכות המקובלות עם החקים והמשפטים שבהם. ואע״ג שלא בא זה הלמוד כדי שיהיו יכולים לחדש דבר. ולעשות כן מעצמם. מכ״מ הי׳ התועלת כדי לעשות אתכם ע״י זה וכדאיתא בסנהדרין דצ״ט שהמלמד את חבירו תורה ה״ז כאלו עשאו. שבידיעת פלפול התלמוד משיג האדם צורה אחרת ומעלת הנפש יותר מאשר הי׳ יודע ההלכות לבד:
קריאה במקור
העמק דבר על דברים · פרק 4 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 14b8503e20bcba1db1cad5c54cbe618de29b8383f56b2bec52c67f8a37a09feb