העמק דבר על דברים · פרק 2 · פסוק 23

והעוים וגו׳. פרש״י מפלשתים כו׳. והוא דעת ר׳ יונתן ורשב״ל בחולין ד״ס. אבל רב ס״ל דעוים מבני תימן מזרע עשו היו. ופרש״י שם דגם להאי מ״ד אינו ענין לכאן אלא להך מילתא איצטריך שאסור להתגרות בבני עשו מש״ה באו כפתרים כו׳. ויותר נראה דלמ״ד דעוים מבני עשו הן המה אחר שנתגרשו ע״י כפתרים נתיישבו בארץ שעיר. וג״ז היה בהשגחה שלא יהיה מבני עשו בנחלת אברהם אבינו זולת במקום החורי:

כפתרים. ת״א קפוטקאי. וביחזקאל כ״ז י״א גמדים. ת״י קפוטקאי. למדנו שאומה זו אנשיה גדולים כאמה. וכפתור הוא כמו הך הכפתור. שהוא עבה וקצרה. כך אומה זו קצרים ועבים. ומצד הטבע א״א לאנשים כאלה לכבוש אומה שלמה גדולי הקומה אבל ברצון ה׳ והשגחתו להושיב נחלת א״א כל מקום לתכליתו. שחו גבעות עולם הטבע:

היוצאים מכפתור. דיש בני אדם נקראים ע״ש המדינה שישבו שם זמן ארוך אע״ג שאינם מזרעם. והייתי אומר דכפתורים אלו אינם גמדים אלא שגרו בקרבם מש״ה פירש הכתוב היוצאים מכפתור והמה גמדים. כ״ז היה חזוק לב לישראל בהראות כמה גברה כח השגחת ה׳ על נחלת א״א. ומכש״כ כהיום שהגיע לישראל ממש שהיא תכלית שבועת ה׳ לא״א: