העמק דבר על דברים · פרק 32 · פסוק 39

ראו עתה כי אני אני הוא. כפל מלת אני מתפרש על שני אופנים. לפי המשמעות דמקרא הקודם לפי הפי׳ של חול דקאי על הכשדים ומחריבי ב״ר מתפרש אני אני כדאי׳ בב״ר פ׳ מקץ מאני של בו״ד אתה יודע מה אני של הקב״ה. פרעה אמר אני פרעה וגו׳ כך נתגדל יוסף כשיבוא העת שיאמר הקב״ה אני עשיתי ואני אשא עאכ״ו. פי׳ דמשמעות אני לפרקים באו על ישיות האומר וכמש״כ בס׳ במדבר י״ד כ״א בפסוק ואולם חי אני . והכי מתפרש מקרא שאנו בו. כי אני שבראתי הכל. אני הוא. הנני בא להראות ישיות שלי כ״י. היינו כבודו שהוא תכלית הבריאה שחל ע״ז שם אני:

ואין אלהים עמדי. אין שום אלהות בעולם ולא כמו שאתם חושבים דכח אלהות שלכם עשה זאת:

אני אמית. לישראל:

ואחיה. פליטת ישראל:

מחצתי. כח האומות שהרעו לישראל:

ואני ארפא. כח שיורי ישראל. [ואמר ואני ארפא ולא ארפא לבד. לכלול בזה תחה״מ כדאיתא בפסחים דס״ח]:

ואין מידי מציל. אין אלוה שיהא יכול למחות ע״ז. והיתה הידיעה מהקב״ה כשירצה בעתו לפדות את ישראל ולהרים קרנו אזי יתראה גודל כחו ולפי׳ השני בגמ׳ בגיטין הנ״ל צריך לפרש לשון כי אני אני הוא. לא כמו שסבורים שהקב״ה הסיח דעת מישראל ונשתנה דעתו חלילה מאשר היה אלא אני שהייתי מתחלה אלהי ישראל אני הוא לעולם:

ואין אלהים עמדי. מעולם לא מסרתי השגחתי לאלוה אחר:

אני אמית. לא בהיסח הדעת נהרגו כ״כ בשעת החרבן אלא בהשגחתי. ועתה ואחיה. את המותר:

מחצתי. כלל הליכות האומה:

ואני ארפא. להקימה בשעת הגאולה:

ואין מידי מציל. אין מי למחות על ידי. ומכאן ואילך מתחיל גאולה השניה העתידה ב״ב כאשר יבואר: